פקודת טריילינג סטופ (Trailing Stop) היא כלי רב עוצמה בארגז הכלים של סוחרים, המאפשרת לנעול רווחים בעסקה תוך כדי שהיא ממשיכה להתפתח בכיוון הרצוי, ובמקביל להגן מפני היפוך פתאומי במגמה. אולם, כמו כל כלי חזק, שימוש לא נכון בה עלול להפוך אותה מידיד קרוב לאויב מר, שסוגר עסקאות מוקדם מדי ומונע מכם למקסם את הרווח הפוטנציאלי.
המאמר הנוכחי יבחן את הסוגיות המרכזיות בשימוש בטריילינג סטופ: מתי היא סוגרת עסקה מוקדם מדי, כיצד נכון להשתמש בה כדי ליהנות מיתרונותיה מבלי ליפול למלכודותיה, והאם גופים מוסדיים אכן משתמשים בה. נציג גם את הקשר ההכרחי בין טריילינג סטופ לבין מדד התנודתיות ATR (Average True Range).
טריילינג סטופ: פקודה חכמה אך רגישה
פקודת טריילינג סטופ פועלת באופן אוטומטי ומזיזה את מחיר הסטופ-לוס (עצירת הפסד) עם התקדמות העסקה לטובתכם. היא שומרת על מרחק קבוע (באחוזים או בנקודות/פיפס) ממחיר השוק הנוכחי, ובכך מבטיחה שאם המחיר יתהפך ויפגע בסטופ המתעדכן, העסקה תיסגר ברווח (או לפחות בהפסד מינימלי לאחר שהמחיר עבר לרווח).
הבעיה המרכזית: הפיתוי להציב טריילינג סטופ קצר מדי הוא גדול, במיוחד בקרב סוחרים חדשים או כאלה החוששים להפסיד רווחים "על הנייר". אולם, נכסים פיננסיים, בפרט אלה עם תנודתיות גבוהה, אינם נעים בקו ישר. הם מתקדמים במגמות תוך כדי תיקונים, נסיגות ו"רעש" יומיומי. כאשר הטריילינג סטופ צמוד מדי למחיר, הוא עלול להיפגע בקלות מכל תנודת נגד קלה, ולסגור את העסקה בטרם עת. במקרים רבים, לאחר שהפקודה נסגרת, השוק ממשיך בכיוון המקורי, ואתם נשארים מחוץ לעסקה עם רווח חלקי בלבד (או אפילו הפסד קטן). זהו הרגע שבו הטריילינג סטופ הופך מידיד לאויב.
גופים מוסדיים ופקודת טריילינג סטופ: האם הם משתמשים בה?
השאלה האם גופים מוסדיים (כמו בנקי השקעות, קרנות גידור, וקרנות פנסיה) משתמשים בפקודות טריילינג סטופ כמו סוחרים פרטיים היא מורכבת, והתשובה לרוב היא לא באופן ישיר כפי שאנו מכירים אותה.
אסטרטגיות ארוכות טווח: גופים מוסדיים רבים פועלים בטווחים ארוכי טווח יותר ומתמקדים באסטרטגיות השקעה ולא במסחר יומי או סווינג קצר. הם מנהלים תיקים גדולים, ומטרתם היא לרוב להשיג תשואה יציבה לאורך שנים, תוך ניהול סיכונים באמצעות פיזור, גידור מורכב וניתוח פונדמנטלי מעמיק.
מודלים מתמטיים מורכבים: במקום טריילינג סטופ פשוט, גופים מוסדיים משתמשים במודלים אלגוריתמיים מתוחכמים ובתוכנות מסחר אוטומטיות (HFT - High-Frequency Trading) המבצעות עסקאות בהיקפים עצומים ובמהירות שיא. מודלים אלו משלבים פרמטרים רבים, כולל תנודתיות, קורלציות בין נכסים, נזילות, ועומק פקודות. הם מזהים רמות תמיכה והתנגדות דינמיות, משתמשים בחישובי סיכון מורכבים (כמו Value at Risk – VaR), וקובעים אסטרטגיות יציאה וכניסה שהן מותאמות אישית לכל מצב שוק.
היקף וגודל: גוף מוסדי הרוכש מיליוני מניות לא יכול פשוט להציב טריילינג סטופ "רגיל" שיסגור את כל הפוזיציה. יציאה מפוזיציה כה גדולה צריכה להתבצע בהדרגה, כדי למנוע השפעה על מחיר השוק וגרימת החלקה (Slippage) משמעותית. הם משתמשים באלגוריתמים חכמים שמפרקים את הפקודה לפקודות קטנות רבות, ומבצעים אותן לאורך זמן ובאופן אופטימלי.
לסיכום: בעוד שהרעיון הבסיסי של הגנה על רווחים וניהול סיכון קיים גם במסחר המוסדי, היישום שונה בתכלית. הם אינם משתמשים בפקודת טריילינג סטופ כפי שמוצעת בפלטפורמות מסחר קמעונאיות, אלא בגרסאות מורכבות ומותאמות אישית יותר, המשולבות באסטרטגיות מסחר אלגוריתמיות.
איך נכון להשתמש בטריילינג סטופ: שילוב עם ATR
הסוד לשימוש יעיל בטריילינג סטופ טמון בהבנת התנודתיות הטבעית של הנכס ובמתן מרחב מספק לפקודה לנוע מבלי להיפגע מ"רעש" שוק רגיל. כאן נכנס לתמונה מדד ה-ATR (Average True Range).
ATR ומדוע הוא קריטי: כפי שפורט במאמרים קודמים, ה-ATR מודד את טווח התנועה הממוצע של נכס בפרק זמן נתון. הוא נותן לנו הערכה אובייקטיבית לרמת התנודתיות היומית/שבועית/חודשית של הנכס.
נכס תנודתי (ATR גבוה): דורש טריילינג סטופ רחב יותר. אם תציבו סטופ קצר מדי, כל תיקון קל או תנודה פנימית יומיות יפעילו אותו ויוציאו אתכם מהפוזיציה בטרם עת.
נכס פחות תנודתי (ATR נמוך): יכול לאפשר טריילינג סטופ צר יותר, מכיוון שהתנודות הרגילות שלו קטנות יותר.
כיצד להגדיר טריילינג סטופ באמצעות ATR:
קביעת מכפיל ATR: השלב הראשון הוא לבחור מכפיל מתאים ל-ATR. מכפילים נפוצים הם 1.5 ATR, 2 ATR או 3 ATR. הבחירה תלויה בסגנון המסחר שלכם (יומי, סווינג, פוזיציה) ובסבילותכם לסיכון.
2 ATR נחשב לרוב כנקודת איזון טובה עבור רוב הסוחרים, המספקת מספיק מרחב לנכס לנשום.
1.5 ATR יכול להתאים לסוחרים אגרסיביים יותר או לשווקים פחות תנודתיים.
3 ATR יתאים לסוחרים פחות פעילים או לנכסים תנודתיים במיוחד שבהם אתם רוצים לתת למגמה מקסימום מקום.
חישוב נקודת הסטופ:
לפוזיציית לונג (קנייה): מחיר הסטופ יהיה המחיר הגבוה ביותר אליו הגיע הנכס מאז הכניסה לעסקה, פחות (ATR * מכפיל).
לפוזיציית שורט (מכירה בחסר): מחיר הסטופ יהיה המחיר הנמוך ביותר אליו הגיע הנכס מאז הכניסה לעסקה, בתוספת (ATR * מכפיל).
דוגמה: נניח שנכנסתם ללונג במניה במחיר $100. מדד ה-ATR של המניה הוא $1.5. בחרתם להציב טריילינג סטופ במרחק של 2 ATR. המרחק ההתחלתי של הסטופ מהמחיר יהיה: $1.5 * 2 = $3. מחיר הסטופ ההתחלתי: $100 - $3 = $97.
כעת, אם המניה עולה ל-$105: הטריילינג סטופ יתעדכן ויוצב במחיר הגבוה ביותר ($105) פחות $3. מחיר הסטופ החדש: $105 - $3 = $102. הפקודה כעת מובטחת ברווח של $2 למניה ($102-$100).
אם המניה תרד כעת ל-$102, העסקה תיסגר ברווח. אם היא תמשיך לעלות, הסטופ ימשיך לעלות אחריה.
חשוב לזכור:
הגדרת סיכון ראשוני: גם עם טריילינג סטופ, תמיד חייבת להיות לכם הגדרת סטופ-לוס ראשונית המבוססת על ניתוח טכני וניהול סיכונים (למשל, 1%-2% מהתיק), שאינה תלויה ב-ATR בשלב הראשון. הטריילינג סטופ נכנס לפעולה רק לאחר שהעסקה נעה לטובתכם.
התאמה לתנאי שוק: בשווקים תנודתיים במיוחד (כמו בזמני משבר או אירועים חדשותיים), ייתכן שתרצו להשתמש במכפיל ATR גדול יותר באופן זמני. בשווקים רגועים יותר, ניתן לשקול מכפיל קטן יותר.
לא כל עסקה: טריילינג סטופ מתאים יותר לעסקאות מגמתיות בהן אתם מצפים לתנועה ארוכה בכיוון אחד. בעסקאות בטווח (Range-Bound) או בשווקים מדשדשים, הוא עלול להיפגע לעיתים קרובות.
סיכום
טריילינג סטופ הוא כלי נפלא לניהול עסקאות, אך כמו כל כלי, יעילותו תלויה באופן השימוש בו. התעלמות מהתנודתיות הטבעית של הנכס, והצבת סטופ קצר מדי, יהפכו אותו במהרה לאויב שסוגר עסקאות רווחיות בטרם עת. באמצעות שילוב נבון של טריילינג סטופ עם מדד ה-ATR, תוכלו להגדיר סטופ חכם שייתן לנכס מרחב נשימה מספק, יגן על רווחיכם ויאפשר לכם להישאר בתוך העסקה לאורך כל המגמה. גופים מוסדיים אולי אינם משתמשים בו בצורתו הפשוטה, אך העיקרון של ניהול סיכון דינמי המבוסס על תנודתיות קיים אצלם בצורות מורכבות יותר. בסופו של דבר, טריילינג סטופ הוא ידיד נאמן, אם רק תלמדו להשתמש בו בחוכמה ובהתאם לאופי השוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה