מסחר בשווקים הפיננסיים – בין אם מדובר במניות, מדדים, סחורות, מט"ח או קריפטו – הוא תחום מורכב של ניהול סיכונים לא פחות מזיהוי הזדמנויות. בלב ליבו של ניהול הסיכונים נמצא עקרון קריטי שלעיתים קרובות נדחק לשוליים: קביעת גודל העסקה (Position Sizing) בהתאם לתנודתיות הנכס. זהו המפתח להישרדות ארוכת טווח וצמיחה עקבית, המגשר בין המתמטיקה המדויקת לבין הפסיכולוגיה האנושית.
מאמר זה יצלול לעומק סוגיה זו, וידגיש מדוע התאמת גודל העסקה לרמת התנודתיות של הנכס באמצעות מדד ATR היא הכרחית, וכיצד הבנה זו יכולה להוביל לרווחים גדולים יותר, גם כשאתם סוחרים ב"קטן".
ההיבט המתמטי: תנודתיות כגורם מכריע בקביעת גודל עסקה
הגדרת גודל עסקה אינה עוסקת בניחושים. היא מבוססת על חישובים קרים המבטיחים שכל עסקה תהיה מוגבלת לסיכון קבוע וסביר מכלל התיק. התנודתיות של הנכס, הנמדדת בעיקר באמצעות מדד ATR, היא הליבה של חישוב זה.
1. הגדרת הסיכון המקסימלי לעסקה (% מהתיק): הצעד הראשון והקריטי ביותר הוא להחליט כמה אחוזים מסך ההון בתיק המסחר שלכם אתם מוכנים לסכן בעסקה בודדת. טווח מקובל ובטוח הוא 1% עד 2% מההון הכולל. מדוע אחוז כה נמוך? כי רק כך תוכלו לשרוד רצפי הפסדים. לדוגמה, אם תיקכם מכיל $100,000 ואתם מסכנים 1% בלבד בכל עסקה (כלומר $1,000), גם אם תפסידו ב-10 עסקאות רצופות, ההפסד הכולל יהיה כ-9.5% מהתיק. לעומת זאת, אם תסכנו 5% בכל עסקה, 10 הפסדים רצופים יקטינו את תיקכם בכ-40%, ומכאן הדרך חזרה כמעט בלתי אפשרית. שמירה על סיכון קטן מבטיחה שתישאר לכם מספיק הון להמשיך לסחור ולנצל הזדמנויות עתידיות.
2. תפקידו של מדד ATR בקביעת הסטופ-לוס: לפני שנחשב כמה יחידות לקנות, עלינו להגדיר היכן נציב את עצירת ההפסד (Stop Loss) – נקודת היציאה מהעסקה במקרה שהשוק פועל נגדנו. סטופ-לוס זה צריך להיות מבוסס על ניתוח טכני אובייקטיבי (למשל, מתחת לרמת תמיכה משמעותית, או מעל רמת התנגדות) ועל התנודתיות הטבעית של הנכס, הנמדדת באופן ספציפי באמצעות מדד ATR.
מדד ATR (Average True Range – טווח אמת ממוצע) הוא כלי סטנדרטי המסייע לנו לכמת את התנודתיות. ATR מודד את טווח התנועה הממוצע של נכס בפרק זמן נתון.
נכס עם ATR גבוה (תנודתי מאוד): כמו מטבעות קריפטו מסוימים או מניות קטנות, זז בטווחים גדולים ביום אחד. סטופ-לוס שיוצב עבור נכס כזה יהיה באופן טבעי מרוחק יותר במונחים דולריים, כדי למנוע יציאה מוקדמת מהעסקה בגלל תנודתיות נורמלית.
נכס עם ATR נמוך (פחות תנודתי): כמו מניות בלו צ'יפ יציבות או צמדי מט"ח עיקריים, זז בטווחים קטנים יותר. הסטופ-לוס עבור נכס כזה יהיה קרוב יותר במונחים דולריים.
הבעיה הגדולה בנכס תנודתי היא שסטופ-לוס קצר ייתפס בסיכוי גבוה מאוד, ולרוב עסקה פוטנציאלית לרווח תסתיים בהפסד בגלל יציאה מוקדמת ומיותרת מהפוזיציה. התעלמות מהתנודתיות תגרום לכם להציב סטופ-לוס "קרוב מדי" לנכס שזז באגרסיביות, וכך "תיזרקו" מהר מהעסקה גם אם הכיוון הראשוני שלכם היה נכון. לכן, בנכסים תנודתיים, סטופ-לוס חייב להיות רחב יותר כדי לתת לנכס "מרחב נשימה" ולמנוע יציאה שגויה בגלל רעש בשוק.
3. למה "פוזיציה קטנה" יכולה להרוויח "הרבה": כעת, נשלב את הסיכון המותר עם הסטופ-לוס שנקבע על בסיס התנודתיות הנמדדת באמצעות ATR, כדי לקבוע את מספר היחידות:
סיכון דולרי ליחידה: זהו ההפסד בדולרים שנספוג על כל יחידה (מניה, חוזה, מטבע קריפטו) אם הסטופ-לוס יופעל. הוא נגזר מהמרחק בין מחיר הכניסה לסטופ-לוס, וערך הנקודה/טיק/פיפס של הנכס.
מספר היחידות: מחשבים את מספר היחידות על ידי חלוקת הסכום המקסימלי שמוכנים לסכן בעסקה בסיכון הדולרי ליחידה.
דוגמה השוואתית: תנודתיות שונה וגודל עסקה נניח שחשבון המסחר שלכם הוא $100,000, ואתם מעוניינים לסכן לכל היותר 1% ($1,000) בכל עסקה.
מוצר א' – תנודתיות יומית ממוצעת של כ-3% (לדוגמה, מניית טכנולוגיה קטנה):
נניח שמחיר המניה הוא $50.
בגלל התנודתיות הגבוהה (3%), אתם מציבים סטופ-לוס רחב יותר, נניח במרחק של 2 ATR (כ-6% מהמחיר) מהמחיר הנוכחי, כלומר ב-$47 (הפסד של $3 למניה).
הסיכון הדולרי ליחידה הוא $3.
מספר היחידות שתוכלו לקנות: $1,000 (סיכון מותר) / $3 (סיכון ליחידה) = כ-333 יחידות.
הפוזיציה קטנה יותר במספר היחידות. אולם, אם אתם צודקים בכיוון והמניה עולה ב-3% (תנועה יומית רגילה), היא מגיעה ל-$51.5, כלומר רווח של $1.5 למניה.
הרווח הכולל: 333 יחידות * $1.5 רווח ליחידה = $499.5.
מוצר ב' – תנודתיות יומית ממוצעת של כ-0.7% (לדוגמה, צמד המט"ח EUR/USD):
נניח שמחיר צמד המט"ח הוא 1.0800.
בגלל התנודתיות הנמוכה (0.7%), אתם מציבים סטופ-לוס צר יותר, נניח במרחק של 2 ATR (כ-1.4% מהמחיר) מהמחיר הנוכחי, כלומר ב-1.0650 (הפסד של 150 פיפס).
עבור צמד מט"ח, כל פיפס שווה כ-$10 לסטנדרט לוט (100,000 יחידות מהמטבע הבסיסי). לכן, הסיכון לסטנדרט לוט הוא 150 פיפס * $10/פיפס = $1,500.
מספר היחידות (לוטים) שתוכלו לקנות: $1,000 (סיכון מותר) / $1,500 (סיכון ללוט) = כ-0.66 לוט (כלומר 66,000 יחידות).
הפוזיציה גדולה יותר במונחי היחידות הבסיסיות (66,000 יחידות של EUR). אולם, אם אתם צודקים בכיוון ו-EUR/USD עולה ב-0.7% (תנועה יומית רגילה), הוא מגיע ל-1.0875 (עלייה של כ-75 פיפס).
הרווח הכולל: 0.66 לוט * 75 פיפס/לוט * $10/פיפס = $495.
כאן טמון הסוד של "קטן מרוויח יותר": בשתי הדוגמאות, הרווח הפוטנציאלי בדולרים נשאר דומה (קרוב ל-$500), וחשוב מכך, הסיכון המקסימלי בשתיהן נשאר $1,000. אולם, במוצר התנודתי יותר (מוצר א'), אתם נכנסים עם כמות יחידות קטנה יותר, אך כל יחידה מגלמת פוטנציאל תנועה (ורווח) גדול יותר במונחים דולריים. הפוזיציה הקטנה הגנה עליכם מפני סיכון יתר, ובמקביל, מינפה את התנודתיות הגבוהה לטובתכם. לו הייתם לוקחים פוזיציה גדולה מדי בנכס תנודתי, הייתם מסתכנים בהפסדים קטסטרופליים בכל פעם שהסטופ-לוס היה מופעל.
לסיכום ההיבט המתמטי, ניהול נכון של גודל העסקה באמצעות מדד ATR מאפשר לכם לנצל את התנודתיות לרווחים משמעותיים (גם בפוזיציות קטנות יחסית) מבלי לחשוף את התיק לסיכון בלתי מנוהל. התעלמות מכך עלולה להוביל לכך שבעסקאות תנודתיות, תיזרקו מהר מדי (סטופ לוס ייתפס בטרם עת) או תספגו הפסדים עצומים.
ההיבט הפסיכולוגי: משמעת, רוגע וחיסון מפני מלכודות רגשיות
גם עם החישובים המתמטיים המדויקים ביותר, הפסיכולוגיה היא זו שבסופו של דבר קובעת אם סוחר ידבק בתוכניתו. הגדרת גודל עסקה לא נכון, במיוחד בהתעלמות מתנודתיות, יכולה להוביל להשלכות פסיכולוגיות הרסניות:
1. הגנה מפני פחד ונקמנות בשוק: הפסדים כואבים וגדולים הם אחד הגורמים העיקריים לשחיקה פסיכולוגית אצל סוחרים. כאשר גודל העסקה גדול מדי יחסית להון, כל תנודה קטנה נגד העסקה מרגישה כמו מכת פטיש. הפסדים משמעותיים מפילים את הביטחון העצמי, גורמים לפחד קיצוני ומעוררים את הצורך "לנקום" בשוק – לנסות "להחזיר את ההפסד" במהירות על ידי לקיחת סיכונים גדולים יותר, מה שלרוב מביא להפסדים נוספים. זוהי לולאה הרסנית המובילה בסופו של דבר לחיסול התיק. ניהול נכון של גודל העסקה, המגביל את ההפסדים למינימום (גם בנכסים תנודתיים), עוזר לשמור על רוגע, אובייקטיביות ומשמעת, שהם קריטיים להצלחה.
2. ריסון אופוריה ושאננות: צד שני של אותו מטבע הוא הניצחון הגדול מדי. עסקה מוצלחת שבה גודל הפוזיציה היה גדול באופן חריג (אולי בגלל התעלמות מסיכון גבוה בנכס תנודתי), עלולה לייצר תחושת אופוריה מוגזמת. סוחרים חשים בלתי מנוצחים, ביטחונם העצמי מנופח, והם נוטים להגדיל סיכונים בעסקאות הבאות מתוך שאננות, מבלי לחשב סיכונים. זוהי מלכודת מסוכנת, שכן "הצלחה" מקרית אינה משקפת יכולת או אסטרטגיה בת קיימא. הפסד בלתי נמנע לאחר מכן יהיה כואב במיוחד ויחזיר את הסוחר לקרקע המציאות (ולעיתים קרובות גם להפסדים כבדים).
3. שמירה על משמעת וקור רוח לאורך זמן: הגדרה עקבית של גודל עסקה, המותאמת לתנודתיות, מאפשרת לסוחר לשמור על קור רוח גם מול סדרת הפסדים. אם אתם יודעים שכל הפסד מוגבל לאחוז קטן מהתיק, סדרה של עסקאות כושלות לא תזעזע אתכם פסיכולוגית באותה מידה. זה בונה ביטחון עצמי, מפחית לחץ ומאפשר לכם להתמקד בביצוע אסטרטגיית המסחר שלכם ללא עיוותי שיפוט הנובעים מפחד או חמדנות. זוהי היכולת להמשיך ללחוץ על ההדק גם אחרי סדרה של החטאות.
4. אפשרות למימוש אסטרטגיית מסחר: גם לאסטרטגיית מסחר מנצחת (כזו שיש לה ציפייה חיובית לאורך זמן) יש תקופות של ירידה או הפסדים. אם גודל העסקה אינו מנוהל כראוי, במיוחד בגלל חוסר התאמה לתנודתיות, חשבון המסחר עלול להיגמר עוד לפני שהאסטרטגיה תוכל לממש את הפוטנציאל שלה. גודל עסקה נכון מאפשר לכם "לשרוד" את תקופות השפל ולחכות לתקופות הטובות, ולהישאר רלוונטיים בשוק.
הדגשה פסיכולוגית: מתי גודל העסקה הופך ל"גדול מדי"?
בהקשר פסיכולוגי־מעשי (ולא רק טכני), גודל עסקה נחשב "גדול מדי" אם הוא:
יוצר לחץ שמפריע להחלטות רציונליות: תחושה של חרדה או פחד המעוותת את שיקול הדעת.
גורם לך לבדוק את הפוזיציה כל כמה דקות: חוסר שקט שמוביל לבדיקה אובססיבית של תנועות המחיר.
מאלץ אותך לסגור עסקה מוקדם מדי או להזיז סטופ לוס: חוסר יכולת לדבוק בתוכנית המקורית בגלל לחץ רגשי.
מפריע על לעמוד בתוכנית מסחר שהגדרת: כל סטייה מהכללים שקבעתם מראש.
כלל אצבע פסיכולוגי (לא מתמטי): אם כל ירידה קטנה מרגישה כאיום קיומי על התיק או על הביטחון העצמי שלך – העסקה גדולה מדי עבורך.
דוגמה פרקטית (בהמשך לדוגמאות לעיל): נאמר תיק של $100,000, וחישבתם שאתם מוכנים לסכן עד 1% מהתיק ($1,000) בכל עסקה.
החישוב המתמטי עבור "מוצר א'" (התנודתי) אמר לכם לקנות כ-333 יחידות בשווי כולל של כ-$16,650 (לפי מחיר כניסה $50).
אבל מנטלית, לראות את הפוזיציה שלכם בשווי $16,650 יורדת ב-5% (כלומר הפסד זמני של כ-$832), יכול להיות קשה לעיכול עבור חלק מהסוחרים, גם אם זה חלק מתוכנית ורחוק מהסטופ לוס (שהוא $1,000).
אז מה נחשב נוח פסיכולוגית לרוב הסוחרים?
עסקאות בגודל 10%–20% מהתיק (כלומר שווי פוזיציה של $10,000–$20,000) בנכסים ספציפיים, תוך הקפדה על כך שהסיכון הפוטנציאלי לעסקה יישאר 1%–2% מהתיק הכולל.
גודל כזה מאפשר לכם "לנשום" ונותן מקום לטעויות קטנות של השוק מבלי לגרום ללחץ רגשי כבד.
סיכום
קביעת גודל העסקה (Position Sizing) בהתאם לתנודתיות הנכס היא לא רק כלל יסודי בניהול סיכונים; היא אומנות המאפשרת לסוחרים למקסם רווחים תוך מזעור סיכונים. על ידי הבנה עמוקה של תנודתיות הנכס, הנמדדת באמצעות מדד ATR, והתאמת גודל הפוזיציה בהתאם – לעיתים קרובות משמעותה לקיחת פוזיציה קטנה יותר בנכס תנודתי – אתם מבטיחים שגם תנועה קטנה באחוזים תניב רווח דולרי משמעותי, מבלי לחשוף את התיק לסכנה. הכלל הפסיכולוגי המנחה הוא: גם אם תוכנית הסיכון המתמטית נכונה, אם גודל העסקה בפועל יוצר אי־שקט רגשי – עדיף להקטין אותה. המפתח הוא לא רק כמה אתה מוכן להפסיד, אלא כמה אתה מוכן לראות נזילה זמנית בלי להשתגע. זכרו תמיד: התעלמות מהתנודתיות וקביעת סטופ-לוס קצר מדי בנכס תנודתי עלולה לגרום לכך שתסגרו עסקאות בטרם עת בהפסד, גם אם הכיוון שלכם היה נכון מלכתחילה, או שתספגו הפסדים עצומים שלא תכננתם. זוהי הדרך לשמור על יציבות פסיכולוגית, להימנע מטעויות יקרות, ולהפוך את המסחר לעיסוק רווחי ובר קיימא. זכרו, המטרה אינה להרוויח הרבה בעסקה אחת, אלא לשרוד ולהרוויח באופן עקבי לאורך זמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה